שביל ישראל- דרך הערבה

השביל הוא המקטע האחרון של שביל ישראל, והוא מהמם ביופיו המדברי! הנופים והצבעים של המדבר משתנים מיום ליום בטיול.

השביל הוא 6 ימים ואנחנו עשינו 5 ימים מתוכו (התחלנו בשחרות)

אורך המסלול הוא כ- 100 ק"מ ולוקח בין 5-6 ימים.

מקטע 1 מנאות סמדר לשחרות- 16 ק"מ בערך דילגנו על היום הראשון)

מקטע 2 משחרות לאליפז (לבאר מלחן זה פחות) - 30 ק"מ

מקטע 3 מאליפז\באר מלחן לפארק תמנע- 17 ק"מ

מקטע 4 מאגם נחושתן לחניון שחורת-15 ק"מ

מקטע 5 מנחל שחורת להר יהורם- 12 ק"מ

מקטע 6 מהר יהורם למפרץ אילת- 12.5 ק"מ

עונה מומלצת:

אמצע פברואר עד תחילת אפריל

טיילתי בחודש מרץ והמשכתי את מה שלא סיימתי בחודש פברואר.

דרכי הגעה:

תחילת המסלול בפונדק נאות סמדר (צומת שיזפון) בצומת הכבישים 12/40.

תחבורה ציבורית:

קו 392 היוצא מהתחנה המרכזית באילת\תחנה מרכזית באר שבע (ירידה בתחנה: צומת שיזפון\כביש 12), אנחנו התחלנו את המסלול משחרות ולכן לקחנו קו 392 עד לצומת ומשם תפסנו טרמפים עד לחניון הלילה בשחרות (יש גם אוטובוס קו 24- צריך להזמין מראש, לנו הוא פשוט לא הגיע).

מבחינת מנהלות וציוד :

הטיול בשביל ישראל המדברי מוגדר למיטיבי\ות לכת, ההליכה בממוצע היא כ-20 ק"מ ליום.

מבחינת מים יש בכל החניוני לילה שהיינו בהם בימים האלו ומבחינת מזון רק במקומות ספציפיים. ממליצה על בערך

5 ליטר לאדם ליום, נעלי הליכה נוחות וגבוהות, כובע רחב שולים, חולצה ארוכה (שמגנה מפני השמש) ומנדפת זיעה, קרם הגנה ומקלות הליכה (שיקלו על הברכיים), תיק 65 ליטר של דויטר (אפשר גם פחות), סנלדים לחניון לילה, עזרה ראשונה, מכשיר לוויני (אפשר להקליט איתו את המסלול, להיעזר בו בעיזורים ללא קליטה ולחילוץ במקרי חירום).

שביל ישראל הוא הסימון לאורך כל המסלולים ואליו מחוברים מסלולים נוספים .

לינת שטח:

ממליצה לקחת שק שינה מחמם (בהתאם לעונה), אוהל (לא חובה) אני ישנתי בלי ומזרן שטח.

מבחינת מים ואוכל:

ממליצה להתארגן על מים ליום הראשון ומבחינת אוכל אפשר להתארגן לכמה ימים על אוכל ולהתכונן להשלמות במקומות מסויימים בהם יש מכולת.

מה אכלנו: אגוזים, חטיפי אנרגיה, אורז ועדשים, קוואקר הספיקו לנו והתארגנו על עוד דברים ופינוקים בדרך במכולות שהיו.

מומלץ ערכת בישול: סיר קטן ובלון גז

מים ואוכל במסלול:

יום 2: בחניון שחרות יש ברז מים זורם ולכן לא היינו צריכים לדאוג מהבחינה הזאת וגם היו שירותים.

יום 3: בחאן אליפז (לא בבאר מלחן) שם יש ברזי מים, חאן עם מזרנים, מקלחות ואפילו מכולת ממש קרובה אם תצטרכו לקנות משהו יש שם.

יום 4: מחאן אליפז המשכתי עד לבאר אורה כאן יש גם מים זורמים, גם שירותים מסודרים

יום 5: חניון שחורת כאן יש ברז מים בחנייה שנועד לשתייה ולקבוצות גדולות דואגים בחנין השני לשירותים כימיים.

בהר יהורם יש שירתים וגם ברז מים למילוי.

יום5: באילת כבר הגעתן לעיר הגדולה וקל למצוא מקום להכל.

מקטע 1 : מנאות סמדר לשחרות: 16 ק"מ

אנחנו דילגנו על המקטע שלהיום הראשון, זה היה בעצם היום שלנו של הנסיעות עד לחניון הלילה, המקומות שעצרנו בהם בדרך והאנשים הם לגמרי חלק בלתי נפרד מהחוויה של הטיול.

הגענו באותו ערב לחניון שחרות, הוא חניון מקסים ומסודר עם שירותים ומקום למלא בו מים.

תופסים טרמפים בסטייל

מקטע 2: משחרות לחאן אליפז- 30 ק"מ

יום ראשון של המסלול של עידן ושלי התחלנו מחניון שחרות המקסים, בדרכ יש כאן אוהלים בדואים, מקלחות ואפילו בר) כנראה שסגרו את המקום- מה שהיה זה כיור עם מים זורמים ושירותים, היו מאהלים אבל הם היו של קבוצה שהייתה שם.

את היום התחלנו סביב השעה 7:00 בבוקר, הלכנו עד אליפז שם ישנו במקום בבאר מלחן, הלכנו באותו היום 30 ק"מ בזמן די מהיר...

התחלנו את היום בתצפית מדהימה, היה יום מהמם! לקראת סוף המסלול יש ירידה מהמצוק למטה, ירידה תלולה וארוכה שבסופה אחרי כמה ק"מ תגיעו לחניון בבאר מלחן, אנחנו משם המשכנו לאליפז.

הגענו לחאן אליפז סביב השעה 16:30 שם היו לנו שירותים ומקלחות פרטיות (עקב הקורונה) וישנו בתוך מאהל מגניב שבו יש מזרונים, הלינה עבור זוג היא כ- 230 ש"ח וכוללת ארוחת בוקר ויש מכולת קטנה לקנות בה אוכל ודברים.

הרגשתי את הרגליים שלי מתחילות לכאוב במהלך המסלול וממש חששתי מההשפעות של זה על שאר הטיול...

עשיתי מתיחות שאחות של עידן המליצה לי עליהן בשיחת וידיאו ונחתי, כל מה שרק אפשר וקיוויתי שלמחרת יהיה יותר טוב.

צילם: עידן ארד

השותף הכי טוב שיכולתי לבקש

ירידה ארוכה ותלולה עד לאליפז

יחנוק המדבר

שפוכה על המזרן עם כאבי רגליים

מקטע 3 : מחאן אליפז לפארק תמנע- 17 ק"מ

את היום כמובן התחלנו בחאן אליפז שבו ישנו, חאן ממש מקסים וממומלץ!

התחלנו את היום שלנו בשעה 7:00 דרך הכביש הראשי שיוצא מאליפז ואיתו הלכנו עד לקופות הכניסה לתמנע (אם אתם\ן שביליסטים\ות אין צורך לשלם בכניסה).

פארק תמנע זה מקום שפשוט מדהים ביופיו, קשה להסביר במילים ובתמונות (תצטרכו להגיע לשם), התחלנו בטיפוס לא פשוט עם כל הציוד לבמת תמנע, זה היה שווה כל רגע!

משם ירדנו מהבמה והלכנו עד לאגם של תמנע לשם הגענו סביב השעה 12:00 קנינו ארוחת צהריים, ומכיוון שהיה חם נשארנו 4 שעות לנוח עד שיתקרר, אפילו עשינו שנצ טוב כזה!

מתמנע הלכנו עד לחניון באר אורה (שהיה מלא בשביליסטים), החניון מסודר עם שירותים ומים.

וגם בבאר אורה עצמה יש סופר קטן שאם אתן צריכות אוכל ומים יש שם.

בבוקר שמתי לב שמצב הרגליים שלי ממש לא משתפר... החלטתי לעשות הפסקה ולראות אם זה ירגע- אם ירגע אמרתי לעידן שאצטרף אליו בחניון הלילה בערב ואם לא אאלץ לצערי לסיים.

היה לי הרבה רצון לטייל והתבאסתי נורא, אך חשבתי על זה שוב ואמרתי לעצמי שאין לי מה לטייל ולדחוף את עצמי לקצה ולסבול מכאבים, הגוף שלי מאותת לי שאני צריכה לעצור, זה אומנם מבאס מאוד אבל נחוץ.

זה משהו שאני משדלת לעבוד עליו עם עצמי בשנים האחרונות, להיות קשובה לעצמי ולא לדחוף את עצמי לקצה ובטיולים זה הכרחי מאוד אם אנחנו רוצות להמשיך לטייל ושלא יהיו לנו לאחר מכן פציעות חמורות.

למזלי היה לי פרטנר באמת מושלם לטיול שגם הבין אותי וגם במהלך הטיול עזר עד כמה שאפשר!

אבל אל תדאגו כמה חודשים לאחר מכן המשכתי את שאר המקטעים שנשארו לי לגמרי לבד!

צילם: עידן ארד

בכניסה לתמנע, צילם: עידן ארד

צילם: עידן ארד

צילום: עידן ארד

מתפננים בצהריים עד שיתקרר טיפה

מקטע 4 :מבאר אורה לחניון שחורת- 15 ק"מ

אחרי תקופה ארוכה של מנוחה ובחינה מחדש של בעיות הרגליים שלי הצלחתי למצוא איזון כלשהו ודרך שבה לא אפצע את עצמי ואוכל לטייל כמה ימים עם כל הציוד על הגב.

התחלתי מבאר אורה, הנקודה שבה הפסקתי לפני כמה חודשים, חצי יום הליכה בנחל רחם, הליכה מישורית ולא קשה במיוחד ובסופה יש טיפוס להר עמרם, ממנו הגעתי לעמודי עמרם האדומים והיפייפיים ולא רחוק משם כבר חניון הלילה נמצא. סיימתי בחניון לילה של נחל שחורת- בחניון יש שירותים וברז מים. מסלול פשוט יפייפה!

חניון לילה באר אורה

שתי נשים שישנו איתי בחניון הלילה

חניון לילה נחל שחורת

חשוב לנער את הנעל לפני ששמות על הרגליים שלא יהיו חרקי או בע""ח שונים

מקטע 5: מנחל שחורת להר יהורם- 12 ק"מ

את חלק מנחל שחורת עשיתי כבר באותו השבוע עם הקורס מורי דרך אבל בכל זאת בחרתי לעשות אותו שוב, כשעשיתי אותו הפעם ברצף היה לנחל ולטיול קסם אחר. מיום ליום השביל נהיה יותר מרשים ויפה.

סיימתי את המסלול בחניון הלילה הר יהורם, הגעתי ממש מוקדם והתלבטתי אם להמשיך ולסיים או להישאר בחניון, בסוף החלטתי להישאר- כל מי שהסביר לי על היום האחרון אמר שהוא קצת קשוח ומלא בעליות וירידות, אז העדפתי לא להעמיס על עצמי.

החניון ממש גדול- יש את החניון הפנימי עם מלא מעגלים לישון בהם ואת האחד הקרוב יותר לכביש ולשירותים ולמים, שבו אני בחרתי לישון.

שאלה שחזרה על עצמה הרבה פעמים הייתה: "את לא מפחדת לישון לבד?"

אז התשובה שלי היא לא, בחניוני לילה ובעיקר במסלול כמו שביל ישראל נתקלתי בלא מעט אנשים מכל הסוגים: תיירים, זוגות, משפחות וסתם טיילנים בודדים (בעיקר גברים), כולם היו כל כך נחמדים, יש איזשהי אחוות מטיילים בשטח.

הכרתי בחניון בחור בשם יונתן מגרמניה שנמצא בחילופי סטודנטים בארץ, הוא היה ממש נחמד הסתובב והכיר אנשים נוספים בחניון, בזמן שאני הייתי עם עצמי וקפאתי בשק שינה...

הוא דאג לבוא ולקרוא לי והזמין אותי לשבת עם אחת המשפחות מול המדורה להתחמם והם הציעו לי תה ואוכל, היה ממש נחמד!

בקיצור הלילה בחניון עבר ממש טוב ונחמד, מעבר לקור ולרוחות המקפיאות שיש בהר יהורם.

שמה טיימר ומנסה לצלם

מדורה עם המשפחה ויונתן מגרמניה

מקטע 6: מהר יהורם למפרץ אילת- 12.5 ק"מ

את הבוקר פתחתי בהר יהורם, היה מאוד קשה לצאת מהשק שינה, מאוד מאוד קר שם.

בעיני זה היה היום הכי יפה במסלול, התחלתי בירידה ארוכה עם הרבה יתדות וגם סולמות אז תתכוננו.

בהמשך הגעתי למעלה גישרון שכל מי שפגשתי דאג להכין אותי אליו, באמת הייתה עלייה ארוכה ולאחר שסיימתי לא היה כזה נורא, רק מעט קשה לטפס עם תיק גדול ומקלות כשצריך בחלק מהחלקים את שתי הידיים וכוח לטיפוס.

אחרי הרבה עליות וירידות וירידות ועליות בנופים באמת מטריפים! הגעתי לעלייה האחרונה להר צפחות בדרך פגשתי משפחות, זוגות ואנשים מאוד נחמדים שעודדו ופירגנו לי על הטיול.

הגעתי לפסגת הר צפחות כולי גאווה ושמחה, מאושרת שבחרתי לצאת למסע הזה של השלושה ימים לבד, שמילא אותי בכוחות ואנרגיות מחודשות.

בוקר מוקדם וקר בהר יהורם

יום עם נוף מדהים

תצפית מהר צפחות

סיימתי!

בהצלחה! תטיילו באופן בטיחותי והכי חשוב תהנו!

מקווה שהסיפור דרך יעזור לכן\ם מוזמנים\ות לכתוב לי

שאלות, הערות, הארות, או כל דבר שמתחשק לכן\ם :)